פגישה מקרית של צוקיקו עם דמות ארכיטיפית בספרות היפנית – המורה הזקן, מובילה את השניים ליחסי סימביוזה. הפרוזה של קוואקמי נפתחת בהדרגה, ואנו נחשפים למשחק תמידי בין חיי המסורת והחיים המודרניים, בין חוכמה עתיקה וחוכמת הרחוב – המתגלם בהליכות, בשתיית סאקה ובשיחות לקוניות אך רבות משמעות. פשטות, סבלנות וצבעוניות מאפיינים את הכתיבה של קוואקמי, המטפלת בעדינות אך בתכליתיות בנושאים כגון משפחה, ניכור, טבע, שגרה ותקווה. היא מעוררת אותנו לבחון שוב לבחון שוב את אותו נושא נצחי שגורם לנו – אולי – להתעורר באמצע הלילה באנרגיה מחודשת: חיפוש האושר האישי.