ניל שובין נוהג להעביר את עונות הקיץ בשלג ובכפור, מצפון לחוג הארקטי, כשהוא זוחל על סלעים וסובל מכוויות קור. בדרך כלל הוא לא מוצא שוםד בר. אבל לפעמים, עם קצת מזל, הוא מוצא עצמות דגים עתיקות. ואז - כמו כל בלש שמפענח תעלומה - הוא מאושר. מה משותף ליד אנושית ולכנף של זבוב? ולבלוטת זיעה, לשדיים ולקשקשים? למה אנחנו משהקים (רמז: זה קשור לראשנים...)? ולמה אנחנו נראים כמו שאנחנו נראים? כדי לחפש פתרונות לחידות האלו, וכדי להבין טוב יותר כיצד פועל הגוף שלנו, אנחנו צריכים לחפש במקומות לא צפויים: בתולעים, בזבובים, וגם בדגים; בחוג הארקטי, במדבר סהרה, וגם בצידי כבישים בפנסילבניה. שובין, מחשובי חוקרי המאובנים כיום, הסעיר את העולם כאשר צוות בראשותו חשף את טיקטאליק - "החוליה החסרה" - מאובן של יצור שהיה צורת מעבר בין דג לבין חיה יבשתית. בספר זה הוא מספר את סיפורה של התגלית המרתקת והדרמטית הזאת. הוא מתחקה אחר המקורות הקדומים של איברי הגוף האנושי, והלא אנושי, לפני מיליוני שנים, הרבה לפני שיצורים הילכו על פני הארץ.